קישון ואח' נ' חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ ואח'

החלטה

לאחר עיון בבקשה לפסילת הראיות ובתגובות הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש מקום לקבל את הבקשה באופן חלקי.

ככל שהבקשה מסתמכת על הוראות חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, דינה להידחות. בנסיבות המקרה חלה לכאורה הוראת סעיף 3 לחוק האזנת סתר, שעניינה האזנה "בהסכמת אחד מבעלי השיחה", אולם אין תחולה אף לא לאחת מהחלופות שבסעיף. לא הוכח שההאזנה בוצעה "למטרת ביצוע עבירה", ואף אם נפגעה פרטיותם של המבקשים אגב השיחה עימם אין פירושו של דבר כי יש לראות בהקלטה אגב שיחה זו כמעשה למטרת ביצוע עבירה.

אשר לטענות לפיהן היה על העדים להגיש תצהיר בהקשר למטרת מעשיהם, דומה שנטל ההוכחה לעניין זה הוא על המבקשים, הטוענים כי העדים ביצעו עבירות פליליות. שעה שהעובדות אינן מצביעות על כוונה להאזנה לצורך ביצוע עבירה – אין מקום להרחבת תחולת הסעיף אף על מקרים מעין אלה.

מכל מקום, ספק רב אם יש צורך להידרש לעניין זה שעה שיש בו אך כדי להשפיע על שאלת הגשת הקלטות, שממילא אין בכוונתי להתיר את הגשתן, ואין בה כדי להשפיע על "מה שהעדים ראו ושמעו" (השוו דנ"פ 5515/91 חדד נ' מדינת ישראל, מיום 25.12.1991).

נראה כי הקלטת השיחה בין העדים ובין המבקשים אכן עולה כדי "שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" (סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981). עם זאת, בעת בחינת האפשרות לפסילת הראייה (מכח האמור בסעיף 32 לאותו חוק) יש להתחשב באינטרסים המתנגשים השונים, שנזכרו גם בפסיקה אליה הפנו המבקשים. בהינתן כל אלה הגעתי לכלל מסקנה שיש להתיר את הגשת תצהירי העדים, בהם מתייחסים העדים אך לעניינים הנקודתיים והמצומצמים הנוגעים למחלוקת בתובענה שלפני. אין להתיר את הגשת הקלטות והתמלילים שחלק הארי שלהם נוגע לעניינים שאינם קשורים למחלוקת מושא המשפט, והגשתם תפגע בפרטיות המבקשים מעבר לנדרש. מובן כי ב"כ המבקשים רשאי להחזיק בקלטות ובתמלילים, ואף לעשות בהם שימוש במהלך החקירה הנגדית, אלא שאז תותר הגשתם.

בנסיבות העניין ישאו המשיבים (התובעים) בהוצאות המבקשים (הנתבעים 4-3) בסכום כולל של 3,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: